על הזכות המוסרית של היוצר ביצירתו

זהבית (שם בדוי) היא סופרת שעדיין לא זכתה לתהילה. היא כותבת בין היתר סיפורים קצרים. היא מעוניינת שכתביה יגיעו לתודעת מבקרים ואנשים שדעתם נחשבת בעולם הספרות ועל כן, היא נוהגת לשלוח סיפורים לעורכים כתבי עת ספרותיים, על מנת שאלה יפרסמו אותם שם. באחד הימים אביאל (שם בדוי), עורך כתב עת ספרותי קרא סיפור קצר של זהבית ואהב. הוא שלח לה מכתב בדא"ל, בו הוא הודיע לה על החלטתו לפרסם. הוא לא דאג לשלוח לה תנאים כתובים לפרסום או להחתים אותה על תקנון המסדיר את פרסום יצירתה. אביאל, כעורך ספרותי החליט שאחת הפסקאות בסיפור גורעת מאיכותו ובעצם מוטב להשמיט אותה. הוא אכן השמיט פסקה ומכל מיני סיבות לא ביקש את הסכמתה של זהבית ואפילו לו הודיע לה. שלמה  כתב העת עלה לדפוס והופץ למנויים כאשר על דפיו סיפורה של זהבית, כפי שנערך חד צדדית על ידי אביאל. כתב בעת הגיע בדואר גם לזהבית, שהתחילה לעלעל בו בידיים רועדות. בשמחה וגאווה מהולות הכעס היא גילתה שאחת הפסקאות בסיפור הושמטה. 

---

 בחוק זכות יוצרים, מעבר לזכות היוצרים, שהיא זכות כלכלית במהותה, ישנה זכות זכות נוספת, הקרויה #הזכות המוסרית, זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר_

 (1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין; 

(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. משרדנו מטפל בכל ההיבטים של זכויות היוצרים.